לפרטים 1-800-280-281
תואר ראשון ושני יראת 08-8511572 לומדי המשך והסבה מלי 08-8511513

איגרת פרשת ויקרא

כרמי הורוביץ1

טעם הקרבנות

טעמי המצוות של הרמב"ם, ובמיוחד טעמי הקרבנות כפי שהוא הסביר אותם במורה נבוכים עוררו ויכוחים. ההתנגדות העיקרית היתה נגד הסברים היסטוריים שהרמב"ם הציע למצוות של הקרבנות. לפי הרמב"ם, לפני מתן תורה דת ה"צאבה" הייתה נפוצה, דת פוליתאיסטית שאחת מדרכי העבודה הדתית שלה היתה בהקרבת קרבנות. מטרת הקרבנות שבתורה לפי הרמב"ם היא לקחת את מושא עבודתם של עובדי עבודה זרה ולשחוט אותו, וכן לקחת צורת עבודה דתית שהיתה נפוצה בין עובדי אלילים ולהפוך אותה לעבודה הממוקדת בא-ל אחד שברא את העולם ושהוא כל יכול וכל יודע. הרמב"ם הבין את מערכת הקרבנות כמהלך הדרגתי, כשהתורה התכוונה להשתמש בדרך של עבודה דתית שהיא מוכרת, ולהגביל אותה ולכוון אותה לעבודת א-ל אחד. על ידי הקרבת הקרבנות רק במקום אחד, ובזמן מסוים, רצתה התורה לעקור עבודה זרה מהעולם ולהחליפה בדת האמת.

הרמב"ן בפירושו לפרשתנו מביע התנגדות עזה לטעמים אלו לקרבנות, ומתנסח בחריפות.

והנה הם (דברי הרמב"ם) דברי הבאי, ירפאו שבר גדול וקושיא רבה על נקלה, יעשו שולחן ה' מגואל שאיננו רק להוציא מלבן של רשעים וטפשי עולם, והכתוב אמר כי הם לחם אשה לריח ניחוח (רמב"ן ויקרא א, ט).

משמעותה של טענת הרמב"ן היא שאם הרמב"ם צודק וכל סיבת הקרבנות היא לעקור עבודה זרה, ועבודה זרה כבר נעקרה מן העולם, האם זה לא מיַתר את הקרבנות היום?

ראוי להבהיר את שיטת הרמב"ם בטעמי המצוות. עיון מדוקדק בחיבוריו, כולל משנה תורה, מגלה שהוא נתן סוגים שונים של טעמי המצוות, טעמים שאינם סותרים אחד את השני אלא מייצגים תובנות שונות לפי מטרתו באותו הקשר, כפי שהוכיח אדמו"ר הרב פרופסור יצחק טברסקי זצ"ל בספרו מבוא למשנה תורה לרמב"ם. טעמי המצוות מופיעים גם במורה נבוכים וגם במשנה תורה, ובשני הספרים היו לו מגמות שונות ולא התכוון שהסבר מסוג אחד יחליף הסבר מסוג אחר. מטרת הרמב"ם בטעמי המצוות ההיסטוריים הייתה להראות שהמצוות אינן שרירותיות, אלא יסודן בתבונתו של הא-ל. כמו שאנו מוצאים הדרגתיות בטבע, למשל בהתפתחות הנולד מתינוק לילד לנער לגדול, ככה גם בהתנהגותם של בני אדם. אי אפשר לשנות מצבים בבת אחת ומעברים חייבים לקרות בשלבים. ולכן, התורה קבעה דפוס של עבודה דתית המבוסס על עבודה דתית מוכרת, דהיינו קרבנות, כשהמטרה היתה להוציא את בני ישראל שלב אחר שלב מעבודה זרה לעבודת השם.

לטעמי המצוות במשנה תורה מטרה אחרת. לא ניתוחים היסטוריים העסיקו את הרמב"ם אלא חשיפת התכליתיות הרוחנית-מוסרית שבמצוות. אין המצוות כלי או תרופה אלא דרך להגיע לעידון מוסרי ורוחני. נביא כאן שתי דוגמאות מיני רבים מאוד במשנה תורה המציינות את המגמה הזאת:

1.שמחת החג הקשורה גם להקרבת קרבנות. הרמב"ם מדגיש ששמחה זו אינה מצטמצמת באכילה ושתיה אלא:

אף על פי שהשמחה האמורה כאן היא קרבן שלמים …יש בכלל אותה שמחה לשמוח הוא ובניו ובני ביתו כל אחד ואחד כראוי לו. כיצד הקטנים נותן להם קליות ואגוזים ומגדנות, והנשים קונה להן בגדים ותכשיטין נאים כפי ממונו, והאנשים אוכלין בשר ושותין יין שאין שמחה אלא בבשר ואין שמחה אלא ביין. וכשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האמללים, אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כריסו, ועל אלו נאמר זבחיהם כלחם אונים להם כל אוכליו יטמאו כי לחמם לנפשם, ושמחה כזו קלון היא להם שנאמר וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם (רמב"ם הל' יום טוב ו, יז-יח).

הדגש כאן הוא על הממד המוסרי של מצות שמחה, הקשורה לקרבן שלמים.

2. קטע חשוב מאוד במשנתו של הרמב"ם בטעמי המצוות, הוא ההלכה האחרונה בהלכות מעילה ואציין רק את החלק הקשור לעניין הקרבנות.

הרי נאמר בתורה ושמרתם את כל חקותי ואת כל משפטי ועשיתם אותם, אמרו חכמים ליתן שמירה ועשייה לחוקים כמשפטים. והעשייה ידועה והיא שיעשה החוקים, והשמירה שיזהר בהן ולא ידמה שהן פחותין מן המשפטים. והמשפטים הן המצות שטעמן גלוי וטובת עשייתן בעולם הזה ידועה כגון איסור גזל ושפיכות דמים וכיבוד אב ואם. והחוקים הן המצות שאין טעמן ידוע, אמרו חכמים חוקים חקתי לך ואין לך רשות להרהר בהן, ויצרו של אדם נוקפו בהן ואומות העולם משיבין עליהן כגון איסור בשר חזיר ובשר בחלב ועגלה ערופה ופרה אדומה ושעיר המשתלח…וכל הקרבנות כולן מכלל החוקים הן, אמרו חכמים שבשביל עבודת הקרבנות העולם עומד, שבעשיית החוקים והמשפטים זוכין הישרים לחיי העולם הבא. והקדימה תורה ציווי על החוקים, שנאמר ושמרתם את חקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם.(רמב"ם מעילה ח, ח).

המסר החשוב של הרמב"ם בהלכה זו הוא שהמונח "שמירה" משמעו נתינת יחס של כבוד. יש לכבד את החוקים ש"אין טעמן ידוע" (לא שאין להם טעם, אלא שהוא לא ידוע), והעובדה שטעמן אינו ידוע עלולה להעיק עליו. חשיבותם של הקרבנות היא בזאת שהם מעמודי העולם ("על שלושה דברים העולם עומד, על תורה ועל העבודה…) ובקיומם אדם זוכה לחיי העולם הבא. הרמב"ם אינו מפרט את טעם הקרבנות בהקשר הזה, אבל מתוך השיוך של קרבנות לקבוצת החוקים והשמירה (דהיינו הכבוד) שאנו חייבים כלפי החוקים מראה שיש לקרבנות מעמד חשוב בתוך מערכת המצוות שאין לזלזל בהן.

הקשרים שונים מחייבים הסברים שונים וביקורתו של הרמב"ן הייתה רק כלפי סוג אחד של טעמי המצוות של הרמב"ם: ההסברים ההיסטוריים שבמורה נבוכים עם מגמתם השכלתנית המדגימה את התבונה הא-לוקית. מגמתו של משנה תורה היא רוחנית-מוסרית והסברים מהסוג הזה מופיעים שם. אלו ואלו דברי א-לוקים חיים.

בברכה ,
הרב פרופ’ כרמי הורוביץ
נשיא וראש המכללה