לפרטים 1-800-280-281
תואר ראשון ושני יראת 08-8511572 לומדי המשך והסבה מלי 08-8511513

איגרת לפרשת במדבר

כרמי הורוביץ1

על מפקד האוכלוסין

שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם:
מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם אַתָּה וְאַהֲרֹן: (במדבר א, ב-ג)

בשנות 2008-2009 קיימה ממשלת ישראל  מפקד אוכלוסין. באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה היתה התייחסות למעמדו ההלכתי של המפקד, והיה גם הסבר למה מותר להשתתף במפקד.

מן הראוי לשאול תחילה למה היינו חושבים שהדבר אסור? הלא בפרשתנו, משה רבינו מצווה למנות את בני ישראל, ואין בכך שום נימה של הסתייגות. יתר על כן – אין גם שום בקשה שהמניין יהיה בדרך עקיפה.

אמנם, בפרשת כי תשא  נאמר "כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לה' בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם". כאן  התורה מבקשת שֶבעת המפקד ייתן כל נפקד מחצית השקל, וימנו את המטבעות ולא את האנשים. ברם לא ברור אם מטרת נתינת מחצית השקל הוא צורך עקרוני בפקידה, או שמא היה צורך זמני לכפרה בגלל סיבות שאינן קשורות לעצם המניין (כמו חטא העגל).

הגמרא במסכת יומא (כ, ב) מסווגת את המפקד כאיסור.  נאמר שם: "אָסוּר לִמְנוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל אֲפִלּוּ לִדְבַר מִצְוָה" כן  היא מוסיפה לפי דעה אחרת  ש"כָּל הַמּוֹנֶה אֶת יִשְׂרָאֵל, עוֹבֵר… בִּשְׁנֵי לָאוִין". אבל היא איננה מביאה את הפסוק בפרשת כי תשא בכלל. יותר מזה – רוב רובם של פוסקי ההלכה לדורותיהם התעלמו מהלכה זו. הרמב"ם אינו מזכירה בספר המצוות שלו וכן מתעלמים ממנה עוד פוסקי הלכה כגון: ספר הטורים, ר' יוסף קארו בשולחן ערוך וגם הרמ"א בהגהות שלו.  בעיקר רק מפרשי המקרא בתחילת פרשת כי תשא, בתחילת פרשת במדבר ובסיפורים על המפקדים של שאול ודוד עוסקים בשאלה.

כנראה שההתעלמות מדין זה על ידי הפוסקים נובעת במידה מסוימת מהעובדה שיהודים לא עסקו במפקדים מאז ימי המלוכה, ולכן ההלכה הזו לא משכה תשומת לב מצד פוסקי ההלכה. אבל בעת האחרונה, עם שובו של עם ישראל לארצו, התעורר הצורך כמו בכל חברה מודרנית, למנות ולספור את תושביה של המדינה.

ואכן, חוץ מדיון קצר במאה התשע-עשרה עלה הנושא לדיון הלכתי-מעשי רחב ומפורט בין חכמי ישראל רק במאה העשרים. אחד הראשונים  שדן בנושא "רדום" זה היה הרב בן ציון מאיר עוזיאל בזמן מפקד הסתדרות העובדים של שנת 1937. בין הקריטריונים שנידונו על ידו וכן על ידי פוסקי הלכה שבאו אחריו  היו: האם יש צורך אמיתי למפקד (ובתוך כך דנו בשאלה מה נקרא "צורך"), והאם הוא נעשה בדרך ישירה או בדרך עקיפה?

הפסיקה של הרב עוזיאל מסתמכת על הצורך החיוני של חברה מודרנית לערוך מפקד כדי לתכנן את צורכי החברה בצורה רציונאלית. העונש שקיבל דוד המלך על עריכת מפקד (שמואל ב' כד) היה לפי רוב המפרשים בשל היותו מפקד שנערך בלי צורך ניהולי ממשי וגם בשל היותו מפקד ישיר ולא עקיף. פוסקי ההלכה שעסקו בשאלה מאז קום המדינה לקחו בחשבון הן את הצורך החיוני למפקד והן את דרכו העקיפה.

ובכן מהי הסיבה לאיסור של מנין בני ישראל? נראה להסביר את האיסור בשתי דרכים. המסורת היהודית לא רצתה לעודד הסתמכות יתר על עוצמה צבאית במערכת השלטונית. נכון שישנה מערכת ממלכתית שנקבעה בתורה, אולם יחד עם זאת התורה מזהירה את המלך מלהרבות לו סוסים. דהיינו, יש הסתייגות מהסתמכות על נשק צבאי שעלול להסיח את דעתו ואת דעת העם מערכים רוחניים המהווים את היסוד לחיים הלאומיים.

בנוסף, המסורת היהודית מעניקה מעמד ייחודי לכל אדם ואדם באשר הוא. כדברי חז"ל – "כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא" (משנה סנהדרין פ"ד מ"ה). הפיכת האדם למספר, לסטטיסטיקה – היא פגיעה בכבודו. בעידן שקולו ומעמדו של היחיד עלול ללכת לאיבוד בתוך חברה הממוקדת בקידמה טכנולוגית, דווקא היום חייבים אנו להיות רגישים לקולו, מעמדו וייחודו של כל אחד ואחד

בברכה ,
הרב פרופ’ כרמי הורוביץ
נשיא וראש המכללה