פרשת לך לך
הליכת אברהם – "טיפים" למסע מוצלח
| בשבת זו אנו מתחילים את הפרשיות המתארות את מסעו המפורסם של אברהם לארץ ישראל. ראשית דרכו של אברהם בציווי הסתום: " לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך". במהלך מסע זה קושר אברהם את עצמו בעבותות של ברית נצח עם ארץ ישראל ולכן, מסע זה משמעותי ובעל השלכות היסטוריות מרחיקות לכת, שכן הליכתו של אברהם נמשכת עד היום, ואף שעם ישראל נותק מארצו במשך שנים כה רבות, הוא חוזר ונאחז בה בדבקות רבה.השאלה הנשאלת היא כיצד הפך מהלכו של אברהם למוצלח כל כך? נראה שהמפתח להבנת העניין טמון במילות המפתח שמלוות את אברהם מתחילתו ועד סופו. פעילותו של אברהם שזורה כולה בין שני ציוויים של הקב"ה ללכת. הציווי הראשון מופיע בפרק יב: "ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך", והציווי האחרון מופיע בפרק כב: "קח את בנך אשר אהבת ולך לך אל ארץ המוריה והעלהו שם לעולה על אחד ההרים אשר אומר אליך". פרשנים רבים עמדו על הדמיון הברור בין ציוויים אלה. בשניהם ישנו ציווי מיוחד על הליכה, בשניהם יש תבנית ציווי דומה (מארצך, ממולדתך –את בנך את יחידך). בשניהם היעד המדוייק לא נאמר בתחילה והקב"ה מבטיח לאברהם שהוא יראה לו את המקום. נוסף על כך בשניהם זוכה אברהם לברכה מיוחדת מהקב"ה על הצלחת זרעו.ייתכן שבשתי הליכות אלה טמון סודו של אברהם אבינו. אברהם נדרש ללכת עוד ועוד. כאשר מעיינים במהות הליכות האלה נחשפת גדולתו של אברהם. בהליכה הראשונה ניאות אברהם לוותר על כל עברו. הוא מצטווה לעזוב את ארצו מולדתו ומשפחתו. ישנם מדרשים המתארים את התנגדותו של אברהם לאמונות של בני משפחתו, אך מכל מקום, ישנו קושי גדול בניתוק מוחלט מהמשפחה. בהליכה האחרונה של אברהם ניאות אברהם לוותר על עתידו. בהליכתו של אברהם לעקוד את בנו ידע שהוא הולך להקריב את בנו יחידו (זה אף הודגש בציווי). משמעות הקרבה זו היא שהבן הזה שאברהם ושרה כה ייחלו להולדתו – יומת, ואיתו תיפסק ההמשכיות של אברהם. | בנכונותו של אברהם לקיים את שתי ההליכות האלה גילה אברהם מהו סוד הנצח. היכולת ליצור מסורת מפוארת שיש בה עבר ועתיד, נובעת מיכולתו של האדם להיות מוכן לזוז הלאה מהמקום שבו הוא נמצא, ולהיות מוכן לוותר על עתידו למען אותה מטרה נעלה. בניו של אברהם הוכיחו את נכונותם לשתי ההקרבות האלה. העם היהודי מצא עצמו נודד ממקום למקום ואף עוזב לעיתים חיי רווחה כדי לעלות לארץ ישראל, ולצערנו פעמים רבות מצא עצמו עם ישראל נכון להקריב את עצמו ואת דורות ההמשך שלו למען שמו של הקב"ה. מקובל לחשוב שדוקא היאחזות בעבר הבטוח ובעתיד המבטיח הם אלה שמבטיחים יציבות, אך מאברהם אבינו למדנו שעל מנת ליצור חיי נצח צריך להיות מוכנים להקריב את הדבר הקשה מכל – את העבר ואת העתיד. מי שנכון להקרבה זו זוכה גם לעבר וגם לעתיד. עברו של עם ישראל הוא כמובן מפואר, אך לעיתים אנשים מקבעים את עצמם בדברים מסויימים בעבר ואינם רואים כיצד ניתוק מסויים מהקיבעון הזה יש בכוחו דווקא להמשיך ולפאר עוד יותר את העבר. דוגמאות לכך רבות, ודי אם נביט על התנועה הציונית ועל לימוד התנ"ך בדורנו, ואף על מהפכת לימוד התורה לנשים בעידן שלנו. זו הסיבה שבסוף העקידה חוזר ה' על הברכות שהבטיח לו בראשית דרכו בנוגע להצלחת זרעו, אך בתוספת משמעותית: "ויירש זרעך את שער אויביו". בעקבות הנכונות להקרבת העתיד מבטיח ה' לאברהם את הצלחתו המוחלטת של אברהם ושל זרעו כנגד כל הסיכויים. דומה שגם היום זהו סודו של עם ישראל – נכונות להקרבה אישית ומסירות נפש ומצד שני יכולת ההתחדשות. ככל שאוירה זו תרבה בעם ישראל כך נצליח להגיע אל היעד אליו אנו הולכים. |
בברכה ,
ד"ר אורנה זעירא
ראש מינהל סטודנטים