פרשת וירא

"והיה ( אברהם ) מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר וממלכה לממלכה עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא שנאמר: 'ויקרא שם בשם ה' אל עולם'. וכיוון שהיו העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו, היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת, עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות  והם אנשי בית אברהם".

הרמב"ם מבחין בשני שלבים, הראשון-תפקיד צבורי: קורא ומקבץ את העם, כינוסים ועצרות רבי משתתפים, והשני-" מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו", אברהם אבינו מבין שלא די בפרהסיה אלא יש צורך בראיה פרטנית של כל אחד אחד, בהתאמת "חומר הלימודים" בצורה אישית ליכולת הקבלה של כל אחד ואחד. ורק שני השלבים הללו יחד בונים את בית אברהם.
אין ספק שהעבודה הפרטנית עם כל חניך וחניך, תובעת כוחות נפש אדירים, סבלנות והקרבה עצומה.

בפרשתנו ,נשלחים המלאכים לאברהם לבצע שליחויות שונות. אולם, דווקא לפני בשורת סדום, ה' ניראה כמתלבט, "המכסה אני מאברהם? הוא שואל. הייתכן שלא אגלה לו את רצוני להשמיד את סדום?מוזר. לא ראינו אצל שום נביא. התלבטות מעין זו.

בהקדמת שו"ת חתם סופר ליורה דעה ,כותב בנו-

"כי לא היה לו פנאי להתבודד עצמו במחשבתו ולקשר נפשו במדרגת נבואה כזו לפי שהיה מוטרד תמיד בלימוד התלמידים והיה דעתו מעורב בין הבריות להכניסם תחת כנפי השכינה… ועל שהתנועע נפשו תמיד להתעסק עם קצרי דעת כאלו, לא נשאר לו פנאי להתבודד מחשבותיו לנבואה כזו…"

אברהם ,הוא מורה מסור בישראל, להתמסרות הזו יש מחיר כבד. ההוראה לאחרים באה על חשבון ההתפתחות הרוחנית האישית של אברהם .על כן מחליט ה' לא לכסות ממנו דבר הנבואה-

" היתכן שאכסה מאברהם את אשר אני עושה, הלא ידעתיו כי כל מיעוט הכנתו לנבואה הוא למען אשר יצוה את ביתו ואת בניו אחריו ושמרו דרך ה'… וכל זה הוא עושה לכבוד שמי להרבות עבדי ומיודעי – אי לזאת 'שכרו מאתי תצא' שבכל מיעוט הכנתו לנבואה אגלה לו כל צפון ולא יסתר ממנו דבר".

לא תתכן מלאכה חינוכית ללא מסירות נפש. מסירות זו זיכתה את אברהם בתואר האלקי הייחודי "אברהם אוהבי".