פרשת וישלח
| יעקב אבינו מתקרב לארץ ישראל ולבית הוריו, אך לפני כניסתו לארץ מוטלת עליו המשימה להיפגש עם עשיו אחיו. שתי דרכים לו למפגש זה: מלחמה או שלום.פגישת יעקב ועשיו וההכנות לקראתה, הם הנושא הראשון והמרכזי בפרשתנו. נושאים נוספים הם: מלחמת יעקב עם המלאך, מעשה דינה בשכם ותגובתם של שמעון ולוי, השמדת אלוהי הנכר והקמת המזבח בבית אל, לידת בנימין ומות רחל, מות יצחק וקורות משפחתו של עשיו.
יעקב שולח מלאכים לעשיו אחיו. אולם, הוא איננו מסתפק בכך. הוא מכין את עצמו ל- 3 דברים: "לתפילה, לדורון ולמלחמה". אולם, לאחר שובם של המלאכים מוצאים אנו תגובה קצת מוזרה אצל יעקב:"וירא יעקב מאוד, וייצר לו". מסביר המדרש "ויירא" – שמא ייהרג, וייצר – שמא יהרוג. יעקב מפחד שמא ימות. אותו יעקב שלא פחד מלבן, שנלחם עם המלאך, פוחד שימות ועוד על ידי רשע כזה. האם לא סמך יעקב על הקב"ה כפי שלמד בודאי מאברהם סבו במעשה העקדה? ישנה גישה במדרש שאיננה רואה כלל את יעקב כפחדן אלא ההיפך מזה. יעקב אומר למלאכים אמרו לעשיו: "ויהי לי שור וחמור" – "רבנן אמרו שור זה משוח מלחמה", יעקב אבינו שולח אזהרה לעשיו כי משיח ישראל כבר נולד הלא הוא יוסף שעתיד להלחם בעשיו ובניו ולהכשיר את הקרקע למשיח בן דוד. כלומר יעקב איננו פוחד אולם מאידך רואה במלחמה דבר שלילי, ומנסה להתחמק ממנה למרות שהוא יודע שהניצחון עמו. |
יעקב רוצה להיכנס לארץ ישראל, אבל יעשה הכול על מנת להתחמק מעימות ומאבק, מפני שהוא יודע שלמלחמה ולעימות ישנן גם תוצאות שליליות."ויאמר עשיו בלבו" בשני מקרים נוספים בתנ"ך חשבו אנשים בליבם להרע לישראל ולא עלה בלבם: אצל ירבעם ואצל המן. אצל המן כתוב: "ויאמר המן בלבו". המדרש בפרשה מוסיף ומסביר את תחושתו של עם ישראל בימי המן:"ראויים היו ישראל כליה בימי המן, אילולי שנסמכה דעתם על דעת הזקן אביהם – אמרו:"מה אבינו יעקב שהבטיחו הקב"ה ואמר לו הנה אנוכי עמך – נתיירא, אנו על אחת כמה וכמה ".
עם ישראל פוחד מהמן הרשע ועל כן מתפלל וצם. וכל זאת לאו דווקא כביטוי של מיעוט אמונה אלא פחד מתוצאותיו של העימות והמלחמה. לעיתים – אין ברירה, צריך להתווכח, להתעמת ולהיאבק, אולם תמיד צריך לחפש ולמצוא את הדרכים החילופיות של שלום ואחווה, כפי שנקט יעקב אבינו וכפי שלמד ממנו עם ישראל במשך הדורות. |
בברכה ,
גב' גילה פינקלשטיין
דיקאנית קשרי חוץ