פרשת ויגש
"…זמן קריאת שמע היה"
| באחד מרגעי השיא של הפרשה מתואר המפגש בין יוסף ליעקב. לאחר 22 שנה של פירוד בין אבא לבן אהוב, שנים של בכי וגעגועים, עומדים יעקב – האבא ובנו – יוסף המשמש כמושל ארץ מצרים להיפגש.התורה מקמצת במילים ומגישה לנו את סיפור המפגש בפסוק אחד "וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ וַיַּעַל לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו גֹּשְׁנָה וַיֵּרָא אֵלָיו וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָיו וַיֵּבְךְּ עַל צַוָּארָיו עוֹד"(בראשית פרק מו כ"ט).ברגע המפגש יוסף פעיל מאוד והוא בוכה על צוואר אביו. אך אם נשים לב, הפסוק כתוב בלשון יחיד "ויבך על צוואריו", ומה עם בכיו של יעקב? , הרי גם הוא בוודאי נרגש לקראת הפגישה עם בנו לאחר שנות הניתוק הארוכות, וכי הוא אדיש ? אומר רש"י : "בשם רבותינו שהיה קורא את שמע" , כמה מוזר המדרש הזה , יוסף מתנפל בהתרגשות על אביו האוהב ואביו – קורא קריאת שמע, וכי זה הזמן לקרוא את קריאת שמע? נזכיר עוד קריאת שמע שמופיעה במסכת ברכות, שם מצוין שבשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה, והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל, והיה מקבל עליו עול מלכות שמים. אמרו לו תלמידיו: רבינו, עד כאן? אמר להם: כל ימי הייתי מצטער על הפסוק "בכל נפשך" – אפילו נוטל את נשמתך, אמרתי: מתי יבוא לידי ואקיימנו, ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו? היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד. יצתה בת קול ואמרה: אשריך רבי עקיבא שיצאה נשמתך באחד…… על פי ההלכה כל יהודי צריך לעמוד פעמיים ביום , בוקר וערב, ולומר – "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד" , ומשמעותה של אמירה זו, שכל אחד מאיתנו מקבל על עצמו עול מלכות שמים. |
מאידך – הוא נמצא ברגע שהוא צריך לקבל ע"ע עול מלכות שמים, הסתכלות כלפי החיוב שלו לה' יתב' ולקרוא את הפסוק "שמע ישראל", ולא להסתכל על ייסוריו האישיים.מה עושה ר' עקיבא?רבי עקיבא מחליט ברגע זה לקרא את קריאת שמע , ר' עקיבא ויוסף רוצים ללמד אותנו , שגם בשיא הפרטיות של האדם, בשעה שהוא סובל קשה מאוד באופן פרטי, גם אז יש מציאות גדולה הרבה יותר מעליך ומעבר לזמן , גם בשעות הפרטיות שלי אני אמור להסתכל על מה שמעלי – ה' יתב', ולבחור לומר באותם רגעים את קריאת שמע. בשעה שיעקב אמור לחבק ולנשק את יוסף בנו, ולספק את רצונו האישי, בא המדרש ומגלה לנו שיעקב ברגע המפגש מסתכל במבט כללי ולא פרטי, ולכן הוא בוחר לומר את קריאת שמע. בשבוע הקרוב יציין עם ישראל את יום עשרה בטבת, אליו קשרנו בדור האחרון את אמירת הקדיש הכללי לזכר רבבות הרוגי השואה באירופה שיום פטירתם לא נודע. הרבה סיפורי קידוש ה' ידועים על רבבות יהודים שהלכו לתאי הגזים באומרם את הפסוק "שמע ישראל". אלו יהודים קדושים שקידשו את ה' גם ברגע האחרון בחייהם. הלוואי ונדע כולנו לחיות את חיינו מתוך הסתכלות זו, ועל ידי כך נגדל ונקדש את שמו של ה' יתב' בעולם. |
בברכה ,
גב' אורנה זעירא
ראש מנהל הסטודנטים