מאמרים בנושא תנ"ך ותושב"ע

קריאה פעילה בפרשה של ליל מכת בכורות (שמ' יא–יג)

פרופ' משה צפור

צפור, מ' (2020). קריאה פעילה בפרשה של ליל מכת בכורות (שמ' יא-יג).

תקציר

מאמר זה נולד כתוצר-לוואי של ספר ההולך ונכתב: הקבלות ומערכת השוואות במקרא. כמבואר במבוא לספר, עיקרו של הספר הוא: הכוונת הלומד תנ"ך והחוקר לעיין בטקסט בכוחות עצמו, בלי עיון מוקדם במה שכתבו פרשנים וחוקרים, אלא לגשת ישירות אל הכתובים. המטרה היא שהוא עצמו יבחין בעניינים הטעונים הבהרה, בקשיים, ואף יגיע לתובנות – ואולי גם לאלה שלא עמדו עליהם עד עתה. רק בשלב שני יפנה הקורא אל ספרות המחקר לבקש מידע חיצוני נוסף, בתחום הלשוני, ההיסטורי, הגיאוגרפי, האנתרופולוגי, הראליה והמזרח הקדום בכלל, וכמו כן אל הפרשנות לדורותיה.
לשם כך, במקום דפי תנ"ך באים בספר דפי טבלאות מנוקדים של חלקים נבחרים מן הטקסט המקראי בטורים מקבילים ובהם קטעים ממקומות אחרים במקרא, להשוואה ולעיון. אין בתוכם פירוש, אך יש בהם סימני הפניה להערות שוליים קצרות שנועדו להפנות את תשומת לבו של הקורא לפרטים שונים. קצתם על אתר, וקצתם למקראות אחרים, רלוונטיים. ועתה מוזמן הקורא להיות הוא עצמו הפרשן, השואל והמשיב. כזה ייראה ספרנו. ברם, המאמר הנוכחי נועד להמחיש את הרציונל אשר מאחורי הספר. לצורך זה, אחרי הצגת הטבלאות על פי שיטתנו, אנו מצרפים גם המחשה של מה ש'קורא פעיל' עשוי להעלות מתוך העיון בהן, עוד בטרם יפנה אל ספרי עזר ואל מפרשים.

למאמר המלא לחצו כאן


מדוע ביקש עלי להרוג את שמואל? – קריאה בפרשנות הסיפורית של חז"ל למקרא

ד"ר תמר מאיר

מאיר, ת' (2017). מדוע ביקש עלי להרוג את שמואל?- קריאה בפרשנות הסיפורית של חז"ל למקרא. מחקרי גבעה, כרך 4, 97- 114.

תקציר

המאמר דן בסיפור דרשני המובא במסכת ברכות לב ע"ב, לפיו עלי ביקש להרוג את שמואל מדין 'מורה הלכה בפני רבו'. המאמר מדגים קריאה פרשנית מורחבת בסיפור דרשני, דווקא באמצעות סיפור הנראה במבט ראשון כרחוק מן הפשט. לצד ההתייחסות למקומן של קריאות רעיוניות והיסטוריוציסטיות בסיפור, המאמר מצביע על הפעולה הפרשנית שבסיפור, ועל האמירה הפרשנית העולה מתוכו. הוא בוחן את הפער בפסוקים שאותו ממלא הסיפור, כמו גם את 'אבני הבניין' שלו, בהתאם לגישתו של לוינסון: הסיפור קורא בקריאה צמודה את הפסוקים, ויוצר לכידות מחודשת של הסיפור המקראי. על פי קריאה זו, הסיפור אינו מפרש רק את הבאת שמואל אל בית עלי, כי אם מציע קריאת כיוון פרשנית לספר שמואל כולו, ומציג בפנינו את תשתית העומק הקונפליקטואלית של אירועי הספר: 'מורה הלכה בפני רבו' לא כמושג אנכרוניסטי, כי אם כביטוי למתח שבמעבר הסמכות מדור לדור, העולה מפרקי המקרא עצמם. קריאה זו מלמדת אותנו הן על דרכי פעולתם של חז"ל כפרשנים, והן על אופני השימוש שלהם באנכרוניזמים כאלה ואחרים. מסתבר, שעצם הביטוי לאנכרוניזם בסיפור דרשני אינו מוציא אותו מידי פרשנות על המקרא.

למאמר המלא לחצו כאן


מגילת אסתר- המאבק המגדרי

ד"ר חנה קהת

קהת, ח' (2017). מגילת אסתר- המאבק המגדרי. מחקרי גבעה, כרך 4, 27- 38.

 תקציר

מאמר זה חושף את העלילה המגדרית במגילת אסתר. זו עלילה משנית המלווה את העלילה הראשית, וגם היא מסתיימת בהיפוך המיוחל – נשים שנרדפו זוכות להפוך למנהיגות. בניגוד לדעה הרווחת בקרב נשים פמיניסטיות, טענת המחברת היא שאסתר, לאחר התפתחות אישית מרשימה, ממשיכה את מאבקה של ושתי נגד הדיכוי הפטריארכלי. היא עושה זאת בדרך אחרת. הצלחתה הגדולה היא בשינוי מעמדה מאישה שנדרשה להיות כנועה, צייתנית ומוחפצת, לאישה מנהיגה ואסרטיבית שלוקחת על עצמה את גורלה ואת גורל עמה.

למאמר המלא לחצו כאן


פילגש בגבעה ואמת היסטורית במקרא

ד"ר גבריאל ברזילי

ד"ר ברזילי, ג' (2017). פילגש בגבעה ואמת היסטורית במקרא. מחקרי גבעה, כרך 4, 15- 26.

תקציר

שאלת מהימנותם ההיסטורית של סיפורי המקרא עומדת במרכזו של דיון ארוך בקרב חוקרי המקרא, ורבים נוקטים דעות נחרצות בנושא זה, לכאן או לכאן. מאמר זה בא לערער על הנחרצות ולהציב במקומה סימני שאלה. למטרה זו נעסוק באחד הסיפורים הפחות היסטוריים בספר שופטים, פילגש בגבעה (שופ' יט-כא). בשל מבנהו וסגנונו של הסיפור, אשר נחקרו רבות, סוברים רוב החוקרים שהוא בדיוני לחלוטין ושאין לו בכלל אחיזה במציאות היסטורית – ולכן יש להתייחס אליו כאל 'ספרות'. לדעתי, וזאת בהסתמך על רמזים שונים הטמונים בספר שמואל, ניתן להוכיח שבבסיסו של סיפור זה מונח גרעין היסטורי מהימן. ויש בכך כדי לערער על הגישה המקובלת בנושא זה, וכמו כן גם לגבי סיפורים אחרים במקרא.

למאמר המלא לחצו כאן


פירוש ר' יוסף חיון לספר יואל

פרופ' משה צפור

צפור, מ' (2017). פירוש ר' יוסף חיון לספר יואל. מחקרי גבעה, כרך 4, 55- 93.

תקציר

זהו פרסום ראשוני של פירושו של ר' יוסף חיון לספר יואל, בצירוף דברי מבוא וביאור. רי"ח, שהיה רבה של ליסבון במחצית השנייה של המאה החמש עשרה כתב פירושים לספרי ירמיהו, יחזקאל ותרי-עשר. לפני כעשרים וחמש שנים נתגלה כתב היד היחיד הכולל את הפירוש ליחזקאל ולתרי-עשר. ומהם ראו אור עם מבואות וביאור לספרי נביאים אחרונים. רי"ח לקט לא מעט מכתבי קודמיו, ולרוב ללא ציון המקור. אבל יש לו הרבה ביאורים מקוריים, מקצתם בדרך הפשט ואחרים כאלה שאי אפשר להגדיר כפשט. דוגמה אחת: הפורמולה "נאםֻ ה'" היא שגרתית, כציון מקור הדברים וכאסמכתא: 'אלה הם דברי ה' '. אך בביאורו לדברי יואל, "וגם עתה – נאםֻ ה' – שובו עֲדַי"(ב, יב) מציע רי"ח ביאור אחר, לא כביטוי נוסחתי: גם בשעה זו, כאשר אתם משוועים אל ה' מתוך המצוקה, קורא ה' לכם ("נאםֻ ה' ומַאֲמָרוֹ") לשוב אליו. אחד הקווים המאפיינים את פירושיו של רי"ח הוא שלילת הגישה שהמקרא נוקט 'כפל עניין במילים שונות', והוא מציע ביאור שונה למה שנראה כמילים נרדפות. לשיטתו, לא הרי "וה' מחסה לעמו" (ד, טז) – כהרי "ומעוז לבני ישראל" (שם).

למאמר המלא לחצו כאן


שמות פרטיים עבריים חדשים שנולדו בתקופת בית שני מתוך פרשנות המקרא

פרופ' אהרן דמסקי

דמסקי, א' (2017). שמות פרטיים עבריים חדשים שנולדו בתקופת בית שני מתוך פרשנות המקרא. מחקרי גבעה, כרך 4, 39- 54.

תקציר

שמות מקראיים עשויים לשקף פן היסטורי-לשוני בעולם העברי הקדום. מאמר זה דן בשמות פרטיים אחדים ובדרכי מתן שמות בתקופת בית שני ( 539 לפנה"ס – 70 לספירה). השמות משקפים תהליכים היסטוריים, כגון הקנוניזציה והפרשנות הקדומה
של המקרא. העיסוק האינטנסיבי בטקסט המקראי הביא ליצירת שמות פרטיים חדשים. כך למשל, הבנה מוטעית של מונחי שאֵרותּ יצרה שמות מדומים )שאנו מכנים 'שמות רפאים'(, כמו ושְַׁניִ )דה"א ו 13 , תמורת 'ושְֵני', השני (, אביה )ב 24 , תמורת אביהו=אביו(; אַחְיןָ )ב 19 , תמורת התואר אָחִיו(; חוסר הבנה של מילים זרות יצר את השם חֵן (זכ' ו 14 , במקום ללחן; המונח 'לחן' משמעו משרת בקודש); טעות פליאוגראפית יצרה את השם ינִוֹן (תה' עב 17 , במקום הפועל 'יכּון'). כמו כן פרשנות מוטעית יצרה שמות כמו אביגדור (ד 18 , למעשה: אבי משפחת יושבי גדור); ומלאכי (מלאכי א 1, שהוא בעצם כינוי: השליח שלי – שהוא שיבוש של 'מלאכו': דבר ה' ביד שלוחו, נביאו). שמות מסוימים קיבלו דמות חדשה בעל פן דתי , כגון השם יוסף, שהוא פועל בעתיד (בר' ל 24 ), נעשה לשם תיאופורי: יהוסף (תה' פא 6) וכן יוספיה (עז' ח 10 ). ההשפעה ההולכת וגוברת של הארמית ושל היוונית הביאו לאימוץ שמות לא עבריים וגם לתופעה שלמתן שמות כפולים, עברי ולועזי. כל ההתפתחויות הללו ודומיהן – עד עצם היום הזה – העשירו את מאגר השמות העבריים. עם זאת, התפשטות המנהג של קריאת שם לילוד על שם בני דור קודם, צמצמה את התפשטותם של כמה מן השמות המחודשים או הייחודיים שאנו מצביעים עליהם כאן.

למאמר המלא לחצו כאן